<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ו</h1>
<h2>דף עו.</h2>
להגעיל כלים כדכתיב (במדבר ל"א) כל דבר אשר [יבא באש] תעבירו באש. ודווקא כלי שאינו בן יומו ואז אפילו בתוך כלי כשר מותר להגעילו, ואם בכלי האסור שאינו בן יומו טוב יותר אבל תוך כלי האסור בן יומו לא יגעילא), וכן להכשיר הכלים על ידי הגעלת עצמן אסור כל זמן שהוא בן יומוב), ודווקא דרך הגעלה אסור בן יומו לפי שחוזר הכלי ובולע האסור שפלט במים אבל דרך ליבון מותר אפילו בן יומו דלא שייך ביה האי טעמאג), וכן להגעיל כלי של בשר בן יומו בתוך כלי שנשתמש בו בשר בן יומו להשתמש בו חלב או איפכא מותר דנותן טעם בר נותן טעם הוא, אחר ד' שעות אסור להגעיל אלא כלי [שאינו] בן יומוד), וסכין אף על פי שתשמישו על ידי חמין אם בא לחתוך בו צונן נועצו עשרה פעמים בקרקע ובסכין (שאין) [שיש] בו גומות צריך לשפשף הגומות יפהה). א)0ואין להגעיל כלי בן יומו ולא להגעיל בכלי של איסור שהוא בן יומו אלא כשמחזיק הכלי שמגעילין בו ס' מן המוגעל, עכ"ל תוס' (ע"ז דף ע"ו ד"ה בת יומא) [וס"ג (לאוין ק"מ)]. ב)0והעולם נהגו כשהמים רותחים לנענע במקל עד שהולכים המים על גדות הכלי הנגעל בהגעלת עצמו. וגם יש אומר כשמסירין כלי הנגעל מן היורה רותחת צריך לשפוך על הכלי מיד מים צוננים לא מפני תקנת כלי שאילו נבלע ממים האסורים המים הצוננין אינן מפליטין אלא משום דבמפליטין קיימא לן כרבנן דאומרים בפרק דם החטאת (דף צ"ז) מריקה בחמין ושטיפה בצונן, ואינו נראה לבעל סמ"ג (שם) דזה אינו אלא בחמין כגעולי גוים, ורבים מקילין אחר שמשליכין ממנה המים מרותחין נגעלה וכן מנהג רוב העולם וכן דעת רש"י, ואם באת להקפיד מפני הטינוף, איך נגעלו הכלים האחרונים כשהגעילו בהם הרבה כלים קופיץ [וכיסוי קדרה וכוסות של עץ וקערות] עכ"ל [רבינו שמואל מפלוייז"א]. (עיין תוספות ע"ז דף ע"ו ד"ה מכאן). ג)0פירש רש"י בסוף ע"ז (דף ע"ו ד"ה בת יומא) בת יומו שבשל בה הגוי באותו יום אבל בשל בה אתמול כבר הופג טעמו בלינת לילה, משמע התם שלינת לילה פוגמת ולא בעינן מעת לעת, גם לר"ת נשאל על זה אם צריך מעת לעת או נאמר שאם בשל בה [איסור] אפילו סמוך לחשיכה כיון שחשיכה נפגם שהרי אינה בת יומו וי"א שתחילת לילה הוא פוגם יותר משעה אחרת, והשיב כי פירשו רבותינו שלינת לילה פוגמת ועל זה אני סומך והמחמיר תבא עליו ברכה ויש לחוש מפני החסרון, עכ"ל ספר התרומה. [ולהגעיל כלים קודם פסח אם מגעילן ערב פסח קודם ד' שעות מותר אפילו שניהם בני יומן דאין בהם רק טעם חמץ של היתר ולכך שרי דנותן טעם בר נותן טעם הואי, ומיהו כלים של בשר ושל חלב ושניהם בני יומן אסור להגעילן בכלי אחד אפילו קודם ד' שעות כדפי' בהגה"ה גבי הלכות פסח, עכ"ל]. ד)0ואז כשאינו בן יומו מותר להגעילו ערב הפסח אפילו אחר ד' שעות אפילו למאן דאסר פגם בפסח דאף לפי דבריו לא מתסר פגם בפסח רק בזמנו דהוי חמץ במשהו אבל ערב פסח אינו במשהו אפילו לאחר ו' שעות כדפי' לעיל אבל בן יומו טעם חמץ הנכנס בקערה כשנפלט במים לאחר ד' שעות דמטא זמן איסור חמץ נעשה המים איסור חמץ ונבלע בכלי, ובכלי שיש בו ס' מן הנגעל מגעילין בתוכו אפילו כלי בן יומו ובלבד שלא יהא הכלי שמגעילין בו בן יומו, ודין בן יומו נהגו העולם להצריך מעת לעת, אבל דבר המבושל בכלי שאינו בן יומו מותר באכילה כי לא הצריכו להגעיל רק גזירה אטו בן יומו ובכאן לא שייך גזירה. ודבר שתשמישו על ידי האור צריך ליבון ותשמישו על ידי חמין סגי בהגעלה, ועל ידי צונן סגי בהדחה, וסכין אף על פי שתשמישו על ידי חמין אם בא לחתוך בו צונן נועצו עשר פעמים בקרקע ומדיחה ונעיצת קרקע קשה ולא רכה ולא כאבן, וטעמא משום דקרקע קשה אשפר"א בלע"ז ומעברת איסור הנדבק בסכין, וכן לא סגי לנועצו באפר מהאי טעמא אך אם ישפשפנו באפר מגובל או בטיט שפיר דמי, וכל אלה היינו לחתוך בו צונן אבל לחתוך בו רותח בעי הגעלה בחמין עם השפשוף בטיט עכ"ל ס"ק. ה)0וסכין שקנה מן הגוי בין קטן בין גדול בין שהיו לו גומות בין שאין לו גומות צריך ליבון ואחר כך טבילה אבל לחתוך בו צונן די בנעיצה י' פעמים בקרקע קשה ואינו צריך טבילה אם הוא של גוי ולא קנאו ישראל אבל אם קנאו אפילו לחתוך בצונן צריך טבילה, ואם הוא מסופק אם הוא חדש או ישן שקנה מן הגוי צריך ליבון ואחר כך טבילה — הגה"ה, ומיהו בסכין שאין בו גומות שלקחן מן הגוי ישן נהגו להגעילו ודיו בכך כיון שאין תשמישו על ידי האור אבל סכינים ארוכים צריכים ליבון לפי שלפעמים הגוי צולה בו בשר כמו בשפוד, עכ"ל תשב"ץ (סי' ש"ס). [בהלכות הגעלה פירש רבינו ברוך, כשבאין להגעיל כלים של איסור שאינן בני יומן שצריך שלא יהיו בני יומן משום תשמיש דחמין אפילו דהיתר דאם נשתמשו תוך אותו יום בחמין כגון מים רותחין הרי האיסור הנבלע בכלי נותן טעם במים לשבח וחוזר ובולע ונעשה בן יומו וצריך להמתין מעת לעת מאותו תשמיש קודם שיגעילנה, ודווקא כלי שבלועה מאיסור אבל מהיתר להיתר כגון מבשר לחלב אפילו נשתמשו במים [חמים] (חיים) בו ביום אין לחוש משום דהוי נותן טעם בר נ"ט דהיתר כמו גבי חמץ קודם ד' שעות כדפי' בפנים גבי הגעלה דבשר בחלב, אך לכתחילה אסור להגעיל שום כלי בן יומו אפילו מבשר לחלב גזירה אטו כלים של איסור, וגם נ"ט בר נ"ט גופיה דשרי היינו דווקא דיעבד אבל לכתחילה אסור לגרום מדקאמר דגים שעלו בקערה [מותר] לאכלם בכותח משמע דווקא עלו בדיעבד אבל לכתחילה אסור להעלותם בקערה של בשר כדי לאכלם בכותח, ואל תשיביני מה שהתיר רבינו ברוך להגעיל כלים לכתחילה ערב פסח קודם ד' שעות משום נ"ט בר נ"ט דהתם לפי שעה הוא וגם לא מחלף בכלים של איסור כמו גבי בשר בחלב, וכן לא קשיא מאי דשרי גבי הגעלה דבשר בחלב אף על גב דנשתמש באותו יום במים חמים דהתם דיעבד הוא כשבא לישאל על הגעלה, כללא דמילתא לעניין לכתחילה ודיעבד גבי נותן טעם הכל תלוי בשעת שאלה לחכם אם בשעת שאילה כבר נעשה נ"ט בר נ"ט והוא שואל עליו ועל חבירו אם מותר מבשר לחלב או איפכא אומר לו מותר ואם קודם שנעשה נותן טעם בר נ"ט בא לישאל לגדול אם מותר לגרום נ"ט בר נ"ט כדי לאוכלו מבשר לחלב אומר לו אסור כמו דגים שאסור להעלותו לכתחילה בקערה של בשר כדי לאוכלן בחלב וכן גבי הגעלה מהאי טעמא, עכ"ל ספר קטן]. [דין] מחבת שטורינ"א שאפו (עליה) תחתיה פשטיד"א ורצו לאפות פלדי"ן שאין להחמיר בהסקה יותר מבהסקות אחרות שהיו מחממין אותה לאפות, ואף בלא הסקה אם אפו תחתיה אם לא נגע בו במחבת מכל צדדיה יש להתירה דריחא לא מילתא היא. שאלו את ר' על מחבת של ברזל שאפו תחתיה פשטיד"א של בשר ואחר כך של גבינה בלא ליבון, (והפלדו"ן) והפשטיד"א שאפו תחתיה תחילה פלדו"ן שאפו אחריה לא נבקעו ולא יצא מהם כלום, שאל השואל אם בלעה המחבת דרך הבצק מן הבשר אם תמצא לומר בלעה אם יש תקנה לפלדו"ן של אחריה בקליפה שבסביב למגעו כמו צלי ואם תמצא לומר אין לו תקנה למה לא נאמר כבולעו כך פולטו מה בליעתו בלא ליבון אף פליטתו בלא ליבון כי בשעת אפיה ליבון לא הוי וקודם אפיה משימין אותה על האש ומחממין אותה קודם ליבון ויותר היא חמה משעה שאפו תחתיה ואם בלעה הבשר פלטה קודם אפיית הפלדו"ן. והשיב, שאלתי את הגברת חמותי אלמנת דודי רבינו יצחק דהוה מרי דעובדא היאך נוהגים בדבר זה הנשים, ואמרה שכך נוהגות מעולם שתחת מחבת של ברזל שאופין תחתיה פשטיד"א אופין עליה פלדי"ן כיון שמסיקין אותה היטב כדרך האופין ולא ראתה מעולם שמחמירין יותר, אך מחמת נקיפת ליבם פעמים שמחממין אותה יותר מן הרגילות וכשהיא משאלת אותה לגוי לאפות ואז מדקדקין יותר להסיקה, ולא מפי שמועה אומרת שמחמ[ר]ת בין בזה ובין בזה יותר אלא מעצמה שלא יהא לבה נוקפה. וגם היה ברור בידה שלא היה מצריכה מורינו רבינו יצחק [זקיני] בעלה להסיקה בין פשטיד"א לפלדו"ן ולא בין פלדו"ן לפשטיד"א, ולא בבית של הח"ר יצחק ולא בבית זקיני הר"ר מאיר ולא בבית מרת שלימה אשת הר"ר אליעזר שתפסה מנהג אמה מרת מרים בתו של רבינו שלמה ובת הר"ר יהודה זקיני חתן רש"י אינה נוהגת להחמיר, ויש אומרות דכשהן זכורות מסיקות אותן יותר מעט ממה שרגילות להסיק בשאר אפיות גם כשאופות פלדו"ן אחר פשטיד"א וכשאינן זכורות אינן תופסות איסור בדבר בדיעבד, ואם אינן נביאות בנות נביאים הן וגדולי הדור, ויש לי לסמוך על המנהג, אבל כשאופה הגברת חמותי תחת מחבת של חרס אז יש לה שתים, ונראה לפי מה שהנהיגה בכלי חרס לפי מה שהיה סובר שהסיקו מבפנים, ועדיין אחקור אם יצא מפי ר"ת לאיסור כי נראין דבריו כי על פיו היתה עושה הגברת אשתו כן ואם על פיו עשתה אבטל קצת דברי ומנהג הגבירות שבכאן לאחוז גם לי ללכת אחרי רבים אם על פיו היה אף על פי שיש בידי טעם להעמיד המנהג שאומרת חמותי שהיתה בבית הר"ר מאיר זקיני ודודי הח"ר יצחק כי לא מלאני לבי לחלוק על דברי רבותינו להקל בזאת [בעצמי] כי נראה בעיני היתר בדבר כאשר פירשתי וגם מנהג נראה לי שהוא כך, וקצת נ"ל בבית אבי ראיתי שהחמירו אבל איני זכור והסומך על המנהג בית זקיני ודודי לא אענשנו, וצורינו יצילנו מכל עונש, יצחק ב"ר שמואל, עכ"ל התשובות. וסכין שחתך בו גבינה ורוצה לעשותו של בשר או איפכא אינו צריך בזו הגעלה משום דהיתירא בלע, ואם נפלה טיפת חלב רותח על סכין או על כלי אחר צונן אין צריך כי אם לגרר במקום שנפלה הטיפה הואיל ופסקה הטיפה כשנפלה עליו, כי מה שאנו אומרים עירוי בכלי ראשון זהו כשנופל בקילוח אבל בכאן הואיל ופסק די לו לגרר באותו מקום, ודווקא כשנפלה על הקתא אבל נפלה על הברזל של סכין נועצו י' פעמים בקרקע ודיו. הגה"ה, ומיהו נכון להגעיל כל הסכין אם נפל על הברזל אף על גב דתתאה צונן מכל מקום עילאה שהוא חם מבליעה כדי קליפה ואם כן הוי חם מקצתו ומתכת חם מקצתו חם כולו, ע"כ הגה"ה.
